 |
| אופטימיות כערך |
מנהל הפיתוח ,החבר (טובריש) קרל מארקס, הזמין
אותי ואת המנכ"ל שלנו סטאן (Stan) לישיבת הצוות שלו שהתקיימה בחדר הישיבות על שם
יוסף סטאלין.
מטרת הפגישה הייתה להגביר את המוטיבציה
והאכפתיות (engagement). לשם כך, קארל סיפר על ההצלחה הכבירה של המוצרים ששיחררנו לאחרונה לשוק;
"קהל משתמשים אדיר נוהר לרכוש את כל פרי עמלינו - הלקוחות שלנו מאושרים כמו
חזירים בחרא".
קארל הוסיף-"לנו אין מתחרים-לא בחווית
המשתמש ולא בגמישות. במידה ואכן יש בעיות, זה לא שייך לאגף שלנו אלא לאגף המכירות. עלו
והצליחו ובמידה ואגף משאבי אנוש לא מעניק לכם בונוסים, פנו אלי ונקים
ועד-קיבינימט! "
המנכ"ל המבוהל פנה אלי בלחישה-
"גלוריה-האם החבר קארל מתייעץ עם רופא מומחה בדבר איזון התרופות שלו? " עניתי לו
בחיוב-בהתאם לערכי היסוד שלי-אופטימיות יתרה.
בזמן הישיבה, החנונים של אגף הפיתוח שלחו
ווטסאפים, שיחקו בפלאפונים שלהם ונימנמו .החנונים (nerds) כמעט ולא מבינים את המבטא הרוסי הכבד של קארל. אך כשהחבר קארל סיים לדבר, מחאו לו כפיים וזרקו עליו אורז כמינהג המזרח.
לאחר הישיבה, סטאן, קארל ואנוכי יצאנו לשתות
קפה. סטאן, שיודע לדבר עברית רהוטה, אמר לקארל ש"אתה מבלבל את הביצים-אף מילה
חיובית מלקוחות לא שמענו במשך 10 שנים".
החבר קארל הסתכל על הבוס שלו בזעם בלתי עצור, במובן
החיובי של המילה. "סטאן-למי בכלל אכפת האמת? האמת מענינת ת'תחת שלי! רק מסורת מפוברקת גורמת להקרבה עצמית . קדימה צעד!".
קארל הזמין כוס וודקא ועישן סיגר.
מסורת מפובקת כערך
No comments:
Post a Comment